ערבות של בני-שיח

פורסם: 21 במרץ 2010, ו' בניסן תש"ע | עודכן: 11/05/14

1.3.10 ערבות של בני-שיח

בני-שיח גדלים בדגם "פזור" במרבית שטחו של הר הנגב, מדבר יהודה, דרום סיני ודרום-מערב ירדן, בתחום המשקעים 250-80 מ"מ לשנה ויוצרים כך "ערבות בני-שיח". הצמחים השולטים הנפוצים ביחידת צומח-נוף זאת הם לענת המדבר, נואית קוצנית, ערטל מדברי (איורים 1.3.62, 1.3.63). באביב של שנים גשומות הם עשויים להיראות כגן פורח עם מיני צבעוני (איורים 1.3.64, 1.3.65) מיני אירוס ואחרים. כמות העלווה והייצור הכולל (פיטומסה) המיוצרים בערבות בני-השיח על קרקעות אבניות או סלעיות נמוכים בשנים גשומות מהמיוצרים על קרקעות דקות גרגיר ועמוקות (איור 1.3.66). קרקעות אחרונות אלה מחזיקות חלק ניכר ממימיהן סמוך לפני השטח ומאבדות חלק ניכר מהם לאידוי ישיר. כמות קטנה של מלחים (8 מ"ג לליטר) נישאת על-ידי ענני הגשם וברדת הגשם הם מוחדרים לקרקע בה הם מצטברים (יעלון 1963).

הקרקע עשויה להיות יבשה או מלוחה מכדי לתמוך בגידולם של צמחים חד-שנתיים בשנים שחונות או בשנים בינוניות; בשנים גשומות, בעקבות שטיפה יעילה של שכבות הקרקע העליונות, מתפתחות במקומות המלוחים חברות הנוטות להיות בנות מין אחד, של צמחים חד-שנתיים עמידי-מלח כמו אפזרית דו-אבקנית, מוצנית קטנת-פרחים (איור 1.3.67), אהל מצוי (איור 1.3.68), חייעד ספרדי, גרגריון ערבי (איור 1.3.69).

איור 1.3.62: ערבת בני-שיח בשלטון לענת המדבר בחורף של שנה שחונה. סביבת בורות לוץ.

איור 1.3.63: ערבת בני-שיח בשלטון לענת המדבר המלווה על-ידי שמשון הדור בחורף של שנה גשומה. סביבת בורות לוץ.

 

איור 1.3.64: צבעוני ססגוני בחורף של שנה גשומה. סביבת בורות לוץ.

איור 1.3.65: צבעוני המדבר בחורף של שנה גשומה. סביבת שדה בוקר.

איור 1.3.66: ערבת בני-שיח בשלטון לענת המדבר המלווה על-ידי שמשון הדור בחורף של שנה גשומה. קרקע עמוקה בעמק למרגלות הגבעה מאוכלסת בצומח עשבוני עשיר. חלק מהשפע בהשפעת מי שטפונות.

איור 1.3.67: קרקע לסית עמוקה ומלוחה ליד שדה בוקר בשנה גשומה. הצמח השולט הוא מוצנית קטנת-פרחים – צמח עמיד בפני קרקע מלוחה.

איור 1.3.68: אהל מצוי בקרקע מלוחה ליד יריחו – הוא צמח עמיד בפני קרקע מלוחה.

איור 1.3.69: גרגיריון ערבי – צמח עמיד בפני קרקע מלוחה על קרקע חרסיתית ליד ירוחם, הר הנגב.

חברות בני-שיח בשלטון של מין יחיד מתפתחות, כל אחת מהן מותאמת לתנאי קרקע מלוחה מיוחדים (דנין 1978). המינים הנפוצים ביותר על קרקעות הנגזרות מקירטון וחוואר בתנאים אלה בשטחנו הם: אשליל שעיר (איור 1.3.70, 1.3.71), אשליל הנגב, מלחית אשונה (איור 1.3.72), בסיה ערבית, מלוח קטן-עלים. אבק שמקורו במדבריות שמדרום לנו, נישא ברוח ומושקע בתחום הנשלט כיום על-ידי ערבות בני-שיח ויוצר את קרקעות הלס. קרקעות אלה מתמלחות עם השנים והשולטים בחברות של מין יחיד הם שבר לבן, יפרוק תלת-כנפי וחמדת המדבר (איור 1.3.73). בשנים שחונות נראים שטחים אלה דלים בצומח ובשנים גשומות הם יוצרים מרבדים פורחים.

צמחי בצל ופקעת (גיאופיטים) הדורים כגון: ערטנית השדות (איור 1.3.74) וכחלית ההרים (איור 1.3.75) מקשטים את השטח. מקומות בהם מעט חול שקע ביחד עם האבק בעמקים עשויים לפרוח בכמות רבה בשנים גשומות בתחום ערבות בני-השיח (איור 1.3.76). בשטחים בהם קרקעות הלס נחרשות במחרשת המסמר או חרישה שטחית ונזרעות בחיטה או שעורה מתפתחת חברה של עשבים רעים שמאפייניה הבולטים הם אכילאה ערבתית (איור 1.3.77) ושיכרון מרושת (איור 1.3.78).

איור 1.3.70: מורדות מדבר יהודה אל נחל פרת (ואדי קלט) ליד כפר אדומים. מחשופי הקירטון מאוכלסים בחברת אשליל שעיר.

איור 1.3.71: צומח פזור של חברת אשליל שעיר בה הקרקע בין השיחים שטופה ומאוכלסת במרבד דשא טבעי של סיסנית איג.

איור 1.3.72: צומח פזור על קירטון קשה ליד כפר אדומים. חברה בשלטון מלחית אשונה מלווה בצומח עשבוני חד-שנתי.

איור 1.3.73: צומח פזור בשלטון חמדת המדבר על קרקע לסית בטרסת-נחל של נחל רביבים ליד ירוחם.

איור 1.3.74: ערטנית השדות על קרקע לסית. גיאופיט המותאם לקרקעות לס של הערבות והפך לעשב-רע בשדות תבואה עקב התאמה מוקדמת לשדות חרושים באופן רדוד.

איור 1.3.75: כחלית ההרים על קרקע לסית חרושה. נפוץ בחברות ערבות בני השיח.

איור 1.3.76: קרקע לס-חולי בעמק ליד ניצנה בשנה גשומה עם פריחה צהובה של מררית שסועה. ברקע פורחים שיחי רותם המדבר המאפיין צומח ערוצים בנגב.

איור 1.3.77: אכילאה ערבתית – הצמח השולט כעשב רע בשדות שעורה וחיטה הנזרעים עם עיבוד שטחי של קרקעות לס בצפון הנגב.

איור 1.3.78: שיכרון מרושת – מלווה נאמן של אכילאה ערבתית בשדות תבואה.

מחשופים של סלעים קשים שפניהם חלקים (איור 1.3.79) מאכלסים צמחים שונים למדי מהצמחים הגדלים בקרקעות אחרות שסביבם. הצמחים המאפיינים הם כתלה חריפה, כתלה מדברית, גולנית ערב, אשבל מצרי, מרבה-חלב נגבי, בן-חרצית גזור וצלף מצרי. אוכלוסיות מבודדות של עשרות מינים ים-תיכוניים ששרדו בכיסי הקרקע ומינים נדירים אחרים מצויים בבית גידול זה בנגב, במדבר יהודה, בסיני ובירדן. בן-השיח סירה קוצנית, והגיאופיטים נרקיס מצוי (איור 1.3.80) וחלמונית גדולה (איור 1.3.81) הם דוגמות מייצגות לשורדים (רליקטים; דנין 1972, 1983, 1999). מספר צמחים שהתגלו כחדשים למדע ומינים רבים שלא נאספו לפני כן בערבות בני-השיח של המזרח התיכון התגלו בבית-גידול זה (איור 1.3.82).

איור 1.3.79: מחשוף של סלע גיר קשה ליד משאבי שדה, מבריק עם רדת גשם קל. הגומות שבסלע מתמלאות במים שניגרים לכיסי קרקע ולמרגלות משטחי הסלע.

איור 1.3.80: מחשוף סלע גיר קשה, ליד נחל מסעד בו נרקיס מצוי שרד מתקופות בעבר הרחוק בהן שרר במקום אקלים ים-תיכוני.

 

איור 1.3.81: חלמונית גדולה, רליקט ים-תיכוני בסלעי רכס רחמה, הר הנגב.

איור 1.3.82: [בופוניית רמון,] צמח בלעדי לסלעי גבעה ליד הר רמון. התגלה ב-2000 כחדש למדע.

שיחי רותם המדבר ואכילאה ריחנית הם השולטים בערוצים של שטחים בהם התשתית עשויה גיר קשה. מלוח קיפח שולט בערוצים בשטחים בהם אגן ההיקוות בנוי מקרקעות מלוחות על קירטון, חוואר או חרסית. ברום נמוך ובחלקים נמוכים של מערכת הניקוז שולטים בערוצים שיטה סלילנית (איור 1.3.83), שיטת הנגב, אשל היאור (איור 1.3.84).

מעיינות רבים מצויים בהרי הגיר של מערב סיני ובהרי אבן החול דרום-מערב ירדן. אפשר לאתר את מרבית המעיינות הללו בעזרת עצי תמר מצוי הגדלים במקומות בהם מי-תהום שאינם מלוחים מצויים בסמוך לפני השטח. הם מלווים בצמחים של ימלוח פגום, סמר ערבי, קנה מצוי וערר כרתי (איור 1.3.85) – כולם עמידים לקרקע מלוחה ולחה במהלך השנה. קניונים קיימים בהרבה ערוצים ויש בהם בריכות מים מתוקים המתנקזים למקום על-ידי שטפונות ומאכלסים צמחיית מים טיפוסית כגון: חוטית הביצות, מיני נהרונית והאצה פמוטית (Chara).

איור 1.3.83: עצי שיטה בערבה ליד פארן, מלווים בטוריים זיפניים הפורחים בעקבות גשמי-חורף.

איור 1.3.84: עצי אשל היאור בנחל גדול במזרח סיני.

איור 1.3.85: מעיינות קטנים בערבה ליד פינאן, ירדן, מאוכלסים בקנה מצוי, סמר ערבי וסוף מצוי.