בתות ספר ים-תיכוניות וצומח טרגקנטי (כרקוצי)

פורסם: 21 בפברואר 2010, ז' באדר תש"ע | עודכן: 11/05/14

1.3.8 בתות ספר ים-תיכוניות

חברות הצמחים בהן שולטים בני-שיח בגבולו של החבל הים-תיכוני, שם כמות המשקעים השנתית הממוצעת 400-300 מ"מ, מכונות "בתות הספר". בשטח זה מצויות אי אלו חברות בהן שולטים מינים ים-תיכוניים כמו סירה קוצנית (איור 1.3.42) ולידם שטחים בהם שולטים בני-שיח כמו לענת המדבר ונואית קוצנית, השולטים בצומח הערבות של הר הנגב, סיני, ירדן ומזרחה עד אפגניסטן. בני-שיח שחשיבותם רבה בבניין הצומח של שטחים מופרעים בתחום החורש הים-תיכוני (ראה 3.1) גדלים כאן במהלך חילופי חברות הצמחים ולאחר נטישת שטחים מעובדים (סוקצסיה). הם גדלים כאן ללא התערבות בני אדם בפגיעה בצומח הטבעי. סירה קוצנית שצומחת עם ענפים דקים ועלים חוורים בצל הצמחים הדוחקים אותה במהלך הסוקצסיה ומתה, אינה נוהגת כך בבתות הספר. על-כן אנו רואים בבתות הספר את בית הגידול הראשוני של צמחי בתות ים תיכוניות כסירה קוצנית (איור 1.3.43). כמו במרכז החבל הים-תיכוני, גם כאן ניכרת השפעת נמלת הקציר על הצומח העשבוני (איור 1.3.45). בעמקים שבין גבעות המכוסות בתות-ספר מפותחים בעשור האחרון מרבדים רציפים של כלנית מצויה הזוכים למבקרים רבים, לא רק למטרות האבקה (איור 1.3.45). במקומות בהם עצמת הרעייה והכריתה חזקות מתפתח בחורף צומח עמיד לגורמים אלה של צמחים שאינם מעוצים ואינם אכילים על-ידי הצאן (איור 1.3.46).

איור 1.3.42: בתות-ספר על מורדות הר עמשא – דרום הרי יהודה, מבט אל עבר בקעת ערד.

איור 1.3.43: בתות-ספר ליד להב. בולטים שיחי סירה קוצנית וחלבלוב מגובשש. בעמק צומח עשבוני וקנים של נמלת הקציר.

 

איור 1.3.44: השפעת קן הנמלים ניכרת בצבע ירוק כהה של הדגניים ובנוכחות חרדל לבן אשר צומח בעיקר ליד הקן. השווה מימדים עם פרט בודד שגדל מימין לקן.

איור 1.3.45: שדה של כלנית מצויה בעמק בין גבעות ליד להב. הפורחים בלבן הם צמחי טוריים מצויים המשגשגים ליד קן נמלים.

איור 1.3.46: בתת-ספר רעויה ביתר במדבר יהודה, ליד מישור אדומים. בני השיח המעוצים נכרתו ומרבית הצמחים האחרים נאכלו על-ידי העזים. התפתחו בשטח חצב מצוי ועירית גדולה העמידים לרעייה וכריתה.

1.3.9 צומח טרגקנטי (כרקוצי)

פסגת החרמון מכוסה שלג בחלק ניכר מהחורף (איור 1.3.47). עוצמת הרוח החזקה בפסגות החרמון מביאה לפיזור בלתי אחיד של השלג ובעקבות כך לחלוקת השטח לחברות צמחים שונות. בקרבת העמקים והרכסים שמעליהם כיסוי השלג השונה בולט ביותר (איור 1.3.48). במדרונות הסובלים מעוצמת רוח חזקה מעל רום 1,900 מ' השלג מוסע אל העמקים השכנים, בהם מצטבר השלג בשלוגיות והמדרונות החשופים נשלטים על-ידי צמחים רב-שנתיים קוצניים הדומים לכרים (cushion-plants). נוף צמחי זה כונה בעברית "צומח כרקוצי" ומוכר בספרות הבינלאומית כצומח טרגקנטי (איורים 1.3.49-1.3.51). שם זה נגזר משמה של סקציה גדולה בסוג קדד, אשר חוקר הסוג הזה – Podlech רואה בה סוג עצמאי. מינים רבים בסקציה זאת (איורים 1.3.50-1.3.51) ושל הסוג חדעד (;Acantholimon איורים 1.3.52-1.3.53) גדלים בצומח הכרקוצי בכל רחבי המזרח התיכון. לכרים הקוצניים יש כנראה יתרון ביולוגי בתנאים המקומיים המאפשר לו התאמה לאי-אלו מרכיבים של האקלים הקשה הקיים במרום. למשל: חורף קר עם עוצמת רוחות חזקה, משקעים כשלגים הנישאים ברוח ונערמים במדרונות המוגנים מהרוח, קיץ שחון ולחץ רעייה חזק של הצאן. הצמחים החד-שנתיים הנלווים לצומח הכרקוצי מועטים, כנראה עקב היות עונת הצמיחה קצרה והתנאים הסביבתיים הקשים. מהירות הרוח מעל פני הקרקע מועטת במדרונות המוגנים מפני רוחות המערב העזות. כתוצאה מכך השלג מצטבר במקומות אלה ומגיע לעתים לשכבה בעובי של 10 מ' השוהה במקום אי-אלו חודשים (איור 1.3.48). ניקוז המים ממדרונות ההר הגבוהים הוא דרך מערכת קארסטית ולא דרך ערוצים כמו בחלקים רבים של הארץ.

איור 1.3.47: מג'דל שמס ומורדות החרמון בחורף של שנות ה-60.

איור 1.3.48: החרמון ברום 2,300-2,200 מ'. השלג מוסר מהשלוחות על-ידי רוחות חזקות במהלך ירידתו. כך מצטבר השלג בעמקים לשלוגיות בהן עומק השלג גדול. הצבע החום מקורו באבק מדברי שמגיע בסופות מדרום וממזרח.

איור 1.3.49: מדרונות "מוכי רוח" (פונים מערבה) ברום 2,200 מ', מכוסים בכרי קוצים של קדד אדום-פרחים ומיני חדעד.

מיני קדד טרגקנטיים אחדים המצויים בחרמון גדלים גם בפסגות גבוהות של הנגב וסיני. כזה הוא קדד בית-הלחמי (איור 1.3.54) המצוי גם בפסגות גבוהות של הרי יהודה ובהר הנגב וקדד קיפודי המצוי גם בפסגות גבוהות של דרום סיני (איור 1.3.55).

איור 1.3.50: קדד אדום-פרחים על מדרון מוכה רוח.

איור 1.3.51: קדד אדום-פרחים בעת פריחתו; בפינה השמאלית בקיץ, כאשר הפרי מבשיל והגביעים השעירים נותרים הדוקים לציר התפרחת.

 

איור 1.3.52: חדעד לבנוני.

איור 1.3.53: חדעד קיפודני. החלק בו עלי הצמח ירוקים מצומצם ל-2-1 ס"מ בפני ה"כר". העלים קשים ודוקרניים.

 

איור 1.3.54: קדד בית-הלחמי. לאחר הפריחה, הפירות המצויים בתוך הגביע השעיר נותרים הדוקים לציר התפרחת.

איור 1.3.55: קדד קיפודי. הפרט השלם, משמאל, בראש ג'בל אום-שומר, דרום סיני; השיח משמאל ומימין בחרמון.