הצומח של ישראל, סיני ומערב ירדן; חורשים ויערות על גיר

פורסם: 27 בדצמבר 2009, י' בטבת תש"ע | עודכן: 11/05/14

1.3 הצומח של ישראל, סיני ומערב ירדן; חורשים ויערות 

הפרק הדן במפת הצומח של ישראל, סיני ומערב ירדן מורכב למעשה ממידע שפורסם על הצומח של ישראל (Danin 1988a, 1996a), עם זה של סיני (Danin 1996a, 1983) ועם זה של ירדן (Al Eisawi 1996, Danin 1999). הצומח של כל השטח מוגש כאן על מנת לתת לקורא מבט כללי על השטח ועל הצומח שלו. היחידות בפרק 3 זהות בשמותיהן לאלה שבמפות ולמספרי היחידות באיורים 1.3.1, 1.3.2, 1.3.3.

איור 1.3.1: מפת הצומח של ישראל. המקור באיור של א. דנין שקדם לאיור 1.2.7 ושורטט עבור אטלס ישראל של מ. ברוור.

איור 1.3.2: מפת הצומח של ישראל וירדן.

איור 1.3.3: מפת הצומח של סיני. המקור למפות באיורים 1.2.7 ו-1.3.1 במאמר של (Danin (1999.

א. החלק הגשום (משקעים 1200-300 מ"מ לשנה)

1.3.1 חורשים ויערות

שטחי החורש והיער העיקריים של ישראל מצויים בהרי-יהודה, השומרון, הכרמל, הגליל (איור 1.3.4), ומורדות החרמון. שטחים דומים בירדן מצויים מצפון לעמאן (איורים 1.3.5, 1.3.6). יערות או חורשים בהם שולטת חברת אלון מצוי, שהוא ירוק-עד בעל עלים גלדניים, עם אלה ארץ-ישראלית אשר משירה עליה הרכים, מפותחים על קרקע טרה-רוסה. בגליל העליון, בכרמל, בחרמון ובג'בל עגלון שבירדן, בשטחים בהם כמות המשקעים גבוהה יחסית והטמפרטורות נמוכות, מפותח הטיפוס המזופילי של החברה. בהרי-יהודה ובחלקים שחונים שבשולי האזורים שנזכרו מפותח הטיפוס הקסרופילי של אותה חברה.

מלווי האלון המצוי משתנים בהתאמה לתנאי הקרקע והאקלים המקומיים. בגליל העליון, בו שורר האקלים הלח ביותר בישראל, המלווים המזופיליים הם השיחים והעצים: אשחר מנוקד, אשחר רחב-עלים, חוזרר החורש, אדר סורי, עוזרר אדום, עוזרר חד-גלעיני, ער אציל; בין המטפסים נמנים קיסוס החורש וזלזלת מנוצה. כמו כן מצויים ברשימה הרבה צמחים חד-שנתיים ורב-שנתיים המיוחדים לחלק הגשום וקריר של הארץ.

איור 1.3.4: חורש צפוף בשלטון אלון מצוי בגליל העליון, מבט על המפנים הצפוניים של סביבת שרידי מצודת המונפור.

איור 1.3.5: חורש בשלטון אלון מצוי בשמורת זוביה, ירדן. הנוף מזכיר את רכסי הגליל העליון. בחלקות שבהן בורא החורש נגלית קרקע טרה רוסה והחקלאים מגדלים עצי פרי נשירים, חיטה או קטניות.

איור 1.3.6: חורש בשלטון אלון מצוי בשמורת זוביה, ירדן. חלקת חורש בוראה וניטעו בה עצי אגס.

מלווים מזופיליים הם צמחים נדירים בחורשים של הרי-יהודה. במקומות השחונים ביותר נלווה אשחר ארץ-ישראלי (איור 1.3.7) אשר עשוי להיות המלווה השיחני היחיד. מטפסים טיפוסיים הם פואה מצויה, יערה איטלקית, זלזלת הקנוקנות, אספרג החורש ושרביטן מצוי.

חורש ייחודי של אלון מצוי באדום מתאפיין על-ידי העדר מלווים עציים. למעשה, זה יער-ערבה המפותח על אבן גיר קשה וסדוקה. בני השיח הנלווים הם לענת המדבר, נואית קוצנית, קדד בית-הלחמי וכספסף רחב-פרי. חורש זה מכסה שטח ניכר של פסגות הרים בג'בל אום סוואנה, ברום 1,600-1,500 מ', 10 ק"מ דרומית לשובק (איור 1.3.8).

איור 1.3.7: אשחר ארץ-ישראלי הוא אחד המלווים העמידים ביותר ליובש בחורש הים-תיכוני. פירותיו העסיסיים נאכלים על-ידי צפורי שיר, מופרשים במקומות בהם הציפורים עומדות לתצפית על סביבתן, אינם נפגעים במערכת העיכול ונובטים במקומות אלה.

איור 1.3.8: יער ערבה של אלון מצוי ללא מלווים עציים באדום. הנפוצים במלווים הם צמחי ערבות כנואית קוצנית, לענת המדבר, כספסף רחב-פרי ואחרים. הרום הטופוגרפי עולה על 1500 מ' וחלק ניכר מהמשקעים מגיע כשלג.

קירטון חווארי הוא סלע רך, נפוץ בהרים, בעל קיבול מים גבוה והקרקע המתפתחת עליו מוכרת כרנדזינה בהירה. עצים ושיחים שמחדירים שורשיהם לשכבת סלע זאת סובלים מאוורור לקוי של בית השורשים. חלק ניכר מהחנקן בבית-גידול זה מצוי בצורת יונים של אמוניה (NH4), בעוד שבטרה-רוסה בה האוורור יעיל יותר, החנקן מצוי בצורת יונים של ניטרט (NO3).

כסות הצומח של הרנדזינה הבהירה על קירטון חווארי דלה בהשוואה למצב בטרה-רוסה. יש מעט צמחים חד-שנתיים המלווים בתה או חורש על תשתית זאת. במקומות בעלי תכולה גבוהה של חרסית בסלע, קטלב מצוי הוא הצמח השולט (איור 1.3.9). סמביוזה בין שורשי העץ לבין פטריית קרקע (מיקוריזה), מסייעת כמשוער להצלחת הצמח בבית-גידול זה. תמיסת הקרקע, עם נוכחות גבוהה של יון האמוניה, דלה ביונים מתכתיים (קטיונים) ומקשה על קיומם של צמחים "רגילים".

עצי אלון מצוי המצליחים להתקיים בבית-גידול זה חיוורים, מצהיבים ואם מגיעים להבשלת פירות הללו לרוב קטנים וחיוניותם נמוכה. המלווה הנפוץ לקטלב הוא אורן ירושלים שגם הוא בעל מיקוריזה. גופי הפרי של פטריה זאת מוכרים כפטריית המאכל המוכרת ביותר בארץ (אורנייה). אורן ירושלים מגיע לשלטון בקרקעות רנדזינה ללא נוכחות קטלב במקומות בהם הקירטון אינו עשיר בחרסיות (איור 1.3.10). מצב דומה של שלטון קטלב ואורן מתקיים גם בירדן בסביבת עג'לון. ליד בית ג'ן שבגליל העליון מצוי המקום היחיד בישראל בו ערער ארזי נלווה לקטלב ולאורן. באתר אחר של רכס הר מירון מלווים עצים אלה באדמונית החורש (איור 1.3.11).

איור 1.3.9: חורש מתפתח בשלטון קטלב מצוי על גבי קירטון חווארי בהר טייסים, הרי יהודה.

איור 1.3.10: יער צעיר צפוף של אורן ירושלים שנבט על גבי הקירטון החווארי של סביבת חורשת הארבעים בכרמל. העצים נבטו בהמוניהם לאחר שריפה שכילתה את העצים הבוגרים. במהלך השנים חל דילול עצמי של היער וחלק מהעצים שנבטו והתבססו מתפתחים למימדים של עצים גדולים.

איור 1.3.11: אדמונית החורש הגדלה בקרחות חורש על קירטון חווארי בגוש הר מירון.

במרבית השטח עצי תרבות מחליפים את הצומח הטבעי. לפני אי-אלו אלפי שנים החלו אנשים במזרח אגן הים התיכון לברא את הצומח הטבעי ויצרו קרקע חקלאית. עצי-פרי כזית, שקד ואורן ירושלים תורבתו ממאגר צמחי הבר של האזור. קורות העץ שמקורן היה ביער ובחורש שימשו את תושבי האזור לבניית בתיהם, ליצירת כלים לחקלאות המתפתחת וכחומר בעירה. באלפי השנים האחרונות הבעירו רועי הצאן את שרידי הצומח המעוצה באופן סדיר כדי לעודד התפתחות של צמחים רכי-עלים שנאכלו באופן מועדף על-ידי הצאן (איור 1.3.12).

לאחר ששטח מעובד ניטש, הוא מתאכלס למשך עשרות שנים על-ידי חד-שנתיים שצבעי פריחתם ססגוניים ומאוחר יותר על-ידי בני-שיח מעוצים. נוף צומח זה של בני-שיח מכסים את כל השטח מוכר מימי הנביאים בתקופות קדומות בשם התנכי "בתה". כיום, לאחר אלפי שנים של פגיעה בצומח היער תוך פיתוח חקלאי ועירוני, חלקים ניכרים של שטח זה נראים כתשבץ של חברות המתפתחות לאחר פגיעה ביער.

בתות של בני-שיח נמוכי-קומה בשלטון סירה קוצנית, קורנית מקורקפת, לוטם שעיר, לוטם מרווני, מיני לטמית (איור 1.3.13) עם עשרות מיני עשבוניים מצויות בשטח זה. בתות נמוכות קומה מוחלפות במהלך הזמן על-ידי שיחים גבוהים יותר של קידה שעירה (איור 1.3.14), מרווה משולשת ואחרים. ריבוי טיפוסי הבתה מאפשר גידולם של מאות מיני צמחים חד-שנתיים ורב-שנתיים בנוף צמחי זה.

איור 1.3.12: בעקבות שריפת חורש, ליד שדות מיכה בשפלה, התפתח צומח עשבוני עשיר במלווים בני משפחות שונות.

איור 1.3.13: בתה של סירה קוצנית, לוטם שעיר ולטמית דביקה שהתפתחה מעל קריית ענבים, בהרי יהודה, בעיקבות שריפה שחיסלה את כסות הצמחים הגבוהים שהייתה במקום.

איור 1.3.14: גריגה בשלטון קידה שעירה מחליפה במשך הזמן שטחי בתה של סירה קוצנית. הסירה מתנוונת בצל הגבוהים ממנה ומתה ובצל הקידה נובטים לעתים קרובות צמחי החורש.