היסטוריה, צילומי לוויין וצמחיית ארץ-ישראל (פיטוגיאוגרפיה)

פורסם: 13 בדצמבר 2009, כ"ו בכסלו תש"ע | עודכן: 17/06/14

1.2.1 קווים לתולדות החקירה של הצומח בארץ-ישראל

סקירות הנוף הצמחי של הארץ קדמו לתקופתם של אהרן אהרנסון ואלכסנדר איג. בספר "האסיף" שיצא לאור בוורשה ב-1887, בעריכת נחום סוקולוב, יש פרק נכבד בו סקר תייר של אותן שנים, ר"י עדעלשטיין, את "צמחי ארץ ישראל". הוא תאר נופי צומח אחדים לאורך דרך מסעו, הקדיש תשומת לב לגידולים החקלאיים ולצמחים שימושיים לאדם ובעירו. הוא משווה ככל האפשר צמחים ונופי צומח לאשר הכיר מדרום אירופה וצפון אפריקה. ראשי הפרקים של המאמר מרשימים לכשעצמם: א. השמנה היא אם רזה? ב. ארץ הפלאות ג. הדר יפו והשרון ד. הרי יהודה וירושלים ה. יריחו עיר התמרים ו. ים המלח והעיר חברון ז. הלבנון ח. העיר ביירוט (נכתבת כיום ביירות, א.ד.) והשרון סביבה.

א. אהרנסון וא. איג היו החלוצים בין תושבי הארץ שהקדישו מאמצים רבים להגיע לשטחים נרחבים ככל האפשר ולתאר את הצומח המצוי בהם. אהרנסון לא הספיק לסכם תצפיותיו ואלה נכתבו בעברית ובצרפתית על-ידי אופנהיימר ואבן-ארי. איג סיכם רבים מממצאיו במאמרים בצרפתית ובאנגלית. חלק ניכר, בעיקר זה הנוגע לחברות הצמחים של הארץ, הובא לדפוס ב-1946, שנים ספורות לאחר מותו, על-ידי מיכאל זהרי.

מ. זהרי המשיך בחקירת חברות הצמחים של ארץ-ישראל ופרסם חלק מהן במאמרים מדעיים. הוא טיפל בנופי הצומח של הארץ ברמת מחלקות הצומח ותאר אותם בספריו בעברית ובאנגלית. ספרים אלה ובראשם "מבוא לגיאובוטניקה" ו"גיאובוטניקה" היוו עבורי ועבור רבים מתושבי הארץ אבן-פינה להכרת הצומח. כאשר הגעתי לשלב הלימודים לתואר מוסמך במדעי הטבע השתלבתי בפרויקט "מיפוי הצומח בנגב" שיזם והנחה פרופ' גדעון אורשן. בחרתי במפוי הצומח של מישור ימין ועמק ירוחם-דימונה כנושא של עבודת הגמר באוניברסיטה העברית. עד להשלמת מחקר זה (1964) נחשב האקלים כגורם הסביבה העיקרי המשפיע על תפוצת הצומח. מישור ימין מהווה מערכת ייחודית בה אבני חול וקונגלומרטים מתקופת הניאוגן ממלאים את הקער (סינקלינה) שבין הקמר של המכתש הגדול והקמר של המכתש הקטן. במהלך עבודת הגמר התברר שהגורם הסביבתי העיקרי הקובע את תפוצת הצומח הוא עומק החול הפריך שנוצר מבליית אבני חול קדומות ( איור 1.2.6). היה זה חידוש בחקר חברות הצמחים של ישראל כאשר הוצג כאן קשר בין הגורם הקרקעי לבין תפוצת הצומח. איתור חברות הצמחים נעשה תוך שימוש בתצלומי אוויר בהם סומנו החברות על-פי כתמי הצמחים השולטים שנראו בדרך זאת או אחרת בתצלומים.

במסגרת הדוקטורט שלי מופה הצומח בהר הנגב ובמדבר יהודה בקנ"מ של 1:100,0000. חברות הצמחים אותרו תוך שימוש בתצלומי אוויר ובדיקות בשדה. לאחר קביעת הקשר בין סוג המסלע וחברות הצמחים הוגדרו עשרות חברות צמחים בעזרת מאות תרשימים מלאים. פותחה שיטה שכונתה בספרות המדעית בשם "האסכולה הירושלמית". חברות הצמחים פורסמו במאמר מדעי (1975) אליו נלוותה מפה בקנ"מ 1:250,000. חברות צמחים אלה וצומח החולות של מישור החוף פורסמו בספר על פי כללי האגודה האירופאית לחקר חברות הצמחים על-ידי דנין, אורשן וסולומש (1999).

מחקרו של אברהם בורבין במליחת סדום נערך במסגרת אותו פרויקט של "מיפוי הצומח". הוא הגדיר חברות צמחים עמידי מליחות לחה בככר ים-המלח ומצא שהגורמים העיקריים המשפיעים על תפוצת חברות הצמחים הם המליחות ועומק המים המלוחים בשטח הנידון. גם מירקם הקרקע משפיע על טיב הסביבה ובכך על תפוצת חברות הצמחים. תצלומי האוויר שימשו גם כאן כלי עזר ראשוני לאיתור חברות הצמחים. מחקריו של בורבין לא פורסמו במאמר מדעי אך בסיוע עבודת הגמר באוניברסיטה העברית קודם פיתוח שטחים מסויימים במליחה על-ידי חקלאי נאות הכיכר בראשית דרכם.

במסגרת פרויקט "מפוי הצומח" נערך מחקר יסודי בצומח של המדבר הקיצוני במכתש רמון ובדרום הנגב על-ידי יעקב ליפקין. הוא חקר את החוקיות בתפוצת הצומח הערוצי בשטחים בהם עקב היובש הקיצוני מתאפשר גידול של צמחים רק בערוצים. הצעתו לשיטת נתינת שמות ליחידות הצומח, אותן הגדיר בערוצים, הרתיעה את מנחיו במחקר פרופ' ג. אורשן ופרופ' מ.זהרי וכתוצאה מכך לא התפרסמה עבודתו. דבורה רודיק עשתה בהדרכתי עבודת גמר שעיקרה מיפוי הצומח בסביבת חצבה שבערבה. היסוד למחקרה היה מתוך עבודת הדוקטור של י. ליפקין. שטח המחקר חולק ליחידות גיאומורפולוגיות אחידות בהן עקב תנאי התשתית צורת הערוצים ודרך הסתעפותם אחידה ביחידת שטח אחת ושונה מהמצוי ביחידות האחרות. כל יחידת מיפוי (מחגר) מתאפיינת על-ידי סדר הופעת חברות צמחים (נדבכים) לאורך הערוצים וסעיפיהם. מחקר זה פורסם במאמר מדעי בעיתון הישראלי לבוטניקה.

עבודות הגמר של רוחמה ברלינר ושל אביבה רבינוביץ והדוקטורט של אביבה על הצומח של הגליל העלו באופן ניכר את רמת הידע אודות חברות הצמחים של החלק הגשום של הארץ. מחקרים מעמיקים על יחסי צומח – קרקע נערכו בעבודות אלה. רמת הזרחן והמגניון בקרקע ובסלע התשתית נמצאו כקובעים או משפיעים ראשוניים על הרכב הצומח. כך למשל, בקרקעות דלות זרחן שולטות בתות של סירה קוצנית ובקרקעות עשירות בזרחן שולטים צמחים עשבוניים כמו שיבולת-שועל נפוצה, חיטת הבר ושעורת התבור. מחקריה של א. רבינוביץ פורסמו במאמרים ובספרה (1986) "סלע, קרקע וצומח בגליל". הוצאת הקיבוץ המאוחד ורשות שמורות הטבע.

בעבודת גמר נוספת מיפה גיל ספיר את הצומח בשפלה שבמרגלות הרי יהודה ומצא השפעות משולבות של גורמי אקלים ומסלע על תפוצת חברות הצמחים שהגדיר. הצומח במדבר שומרון מופה על-ידי עמוס סבח. גם כאן נמצא שתפוצת הצומח מושפעת מגורמי אקלים, מיקרו-אקלים ותנאי מסלע וקרקע מקומיים. שתי עבודות גמר אלה לא פורסמו. הצומח בחרמון נחקר על ידי אבי שמידע במסגרת הדוקטורט שלו.

1.2.2 מבט על ישראל בתמונות לווין

הקווים הבולטים בנוף לעיני המתבונן בתמונת לווין (המונח שנקבע על-ידי האקדמיה ללשון העברית הוא "דימות לווין" אך אני מתכוון לחטוא כאן בידיעה שכל אחד יבין את המונח הישן) הם קו החוף של הים התיכון בו חולות עם משטר מים יובשני וייחודי מבדיל את רצועתם מהקרקעות הפוריות יותר בשכנותם (איור 1.2.7). קווים בולטים נוספים הם הגבולות הבינלאומיים שמשטר ניהול השטח בם שונה בין המדינות השונות. קו הגבול עם מצרים בצפון-מזרח סיני, ממערב לחולות חלוצה, בולט מכולם (איור 1.2.8). הגבול עובר בשטח של חולות נודדים ושדות חול מיוצבים המכוסים בקרום של כחוליות וטחבי עלים.

להתפתחותו התקינה הקרום זקוק להפסקה בפגיעות האדם ובעירו על-ידי דריכת יתר. מצב זה מתקיים ממזרח לגבול ואינו מתקיים ממערב לגבול. ההבדל במשטר הניהול (management) ניכר במבט מפני הקרקע, בתצלומי אוויר ובתמונות לוויין. במהלך השנים נוצר הבדל במופע הלוויני של שני השטחים גם מדרום לחולות חלוצה במקומות בהם הקרקע אינה חולית. בתמונות הלוויין בולטים גם הגבולות בין ישראל לסוריה בגולן (איורים 1.2.9, 1.2.10), בין ישראל ללבנון (איור 1.2.9), בין מערב הנגב לחבל עזה ובהרי-יהודה ובשפלה (איורים 1.2.11, 1.2.12).

איור 1.2.6: חתך סכימתי של הצומח והתשתית במישור רותם-ימין (מתוך "הצומח בנגב").

איור 1.2.7: דימות (תמונת) לווין של מישור החוף בין אשדוד לעזה. צולם בין 1970 ל-1980. גבול החולות הצעירים עם שטחי החקלאות שממזרח להם בולט. בדימות הלווין השטח הירוק צבוע באדום. (באדיבות נאסא)

איור 1.2.8: דימות לווין של גבול ישראל-סיני בחולות חלוצה בין 1970 ל-1980. ההבדלים בניהול השטח בין ישראל (ממזרח לקו הגבול האלכסוני) לבין מצרים (ממערב לו) ברורים. (באדיבות נאסא)

איור 1.2.9: צפון ישראל וגבולותיה עם סוריה (בגולן) ועם לבנון (צור בולטת אל הים בצפון מישור החוף). הגבולות נראים היטב בדימות הלווין משנות ה-1980-1970 בהשפעת ההבדלים במשטר הכריתה והרעייה בין ישראל לשכנותיה. (באדיבות נאסא)

איור 1.2.10: הגולן בדימותים לוויניים בהם הודגשו אורכי גל שונים בשלושת התמונות שבאיור (באדיבות נאסא).

איור 1.2.11: דימות לוויני של הרי יהודה והשפלה בהם נראה ההבדל בניהול השטח על-ידי צפיפות הצומח ומחשופי הסלעים הבהירים. 1. סביבת יתיר עם השטח המיוער 2. ירושלים 3. גבול "הפרוזדור" ליד נטף (ראה גם איור 1.2.12, באדיבות נאסא)

איור 1.2.12: סביבת נטף, הרי יהודה. משמאל לערוץ השטח המנוהל בידי ישראל, מימין לו השטח המנוהל על-ידי פלסטינאים. (ראה גם איור 1.2.11)

השפעת האקלים, ככל שהיא בולטת בשטח, קשה יחסית לזהותה בתמונות הלוויין. סביר שמצב זה נובע מהעובדה שהבדלים אקלימיים מתפרשים על פני שטחים גדולים יחסית והמעברים בנוף הדרגתיים. ההבדלים הקרקעיים והניהוליים שנסקרו למעלה מצויים במעברים חדים כמו גדר תייל יחידה. גבולות בולטים בירדן ובסיני הם גבולות של יחידות המסלע העיקריות. גבולות של נוף אבני החול הקדומות והסלעים המגמתיים עם סלעים בני תקופות שונות נראים היטב בדרום ירדן ובדרום סיני.

1.2.3. צמחיית ארץ-ישראל (פיטוגיאוגרפיה)

כאשר באים לדון בכסות צמחית של חבל ארץ זה או אחר ראוי להבדיל בין שתי מלים הדומות בעברית אך משמעותן שונה:
1) צומח = VEGETATION = הנוף הצמחי של שטח מסוים; דנים במופע השטח, חלוקתו לחברות צמחים והיחסים ביניהן (בפיסיוגנומיה PHYSIOGNOMY). רבים מתייחסים לנוף הצמחי מבלי להקדיש זמן רב לרשימת הצמחים המלאה שמפותחת במקום.
2) צמחיה = FLORA = סך כל הצמחים המצויים בשטח, אזורי תפוצתם בעולם, משפחות הצמחים אליהן הם משתייכים, כיצד מוסברת נדידתם והופעתם במקום וכו'. כך החיבור הנוגע לצמחיית הארץ וירדן קרוי Flora Palaestina. המגדיר לצמחי ארץ-ישראל הוא Analytical Flora of Eretz Israel.
להדגמת שני המונחים – צומח של חורשים ויערות של עצים ירוקי-עד בעלי עלים גלדניים – (sclerophylls) דוגמת אלון מצוי, חרוב מצוי או זית מתפתח באזורים בהם כמות הגשם השנתית הממוצעת נעה בין 400 ל-1000 מ"מ והיא יורדת בעיקר בחורף הקר. הקיץ חם ויבש. תנאים כאלה קיימים סביב הים התיכון, אך גם בקליפורניה, צ'ילי, דרום אפריקה ואוסטרליה. הצמחייה – הפלורה הים תיכונית מצויה אך ורק באגן הים התיכון. בקליפורניה יש עצי אלון, כליל ואחרים שדומים למינים שלנו אך הם שונים מהם ואין אף מין של שיח או עץ בר המשותף לארצות הים התיכון ולקליפורניה. באוסטרליה בונים את הנוף הנידון מינים שונים של אקליפטוס ושל שיטה. הסוגים הבונים את הצומח הסקלרופילי בצ'ילי ובדרום אפריקה שייכים למשפחות וסוגים שונים מהמצוי באזורים האחרים בהם יש אקלים ים-תיכוני.

באחד ממאמריו דן Raven בנושא זה ומסביר כי האקלים הים-תיכוני התפתח לפני 2-1 מיליון שנה ואז, עקב תנועת היבשות (plate tectonics) והיפרדותן, כבר לא הייתה אפשרות לקיום קשר פלוריסטי בין חמשת האזורים הנזכרים והצמחייה שהתפתחה בהם שונה. לעומת זאת הצומח דומה, עקב התאמת הצמחים ממאגרים פלוריסטיים שונים לתנאי הסביבה (תופעה מוכרת במונח קונברגנציה – convergence). הפיטוגיאוגרפיה של ארץ ישראל נידונה בהרחבה בעמודים 11-10 בהקדמה למגדיר לצמחי הבר של ארץ ישראל (פינברון ודנין 1991) ונביא כאן תקציר.

יחידת היסוד במחקר הפיטוגיאוגרפי היא האריאל שמשמעותו היא תחום התפוצה של המין הנידון (באנגלית – distribution area ובגרמנית – areal). על פי חפיפה של גבולות אריאלים של מינים רבים קבעו חוקרים שונים את גבולות האזורים הפיטוגיאוגרפיים. בישראל נפגשים ארבעה אזורים כאלה: 1. ים תיכוני, 2. אירנו-טורני, 3. סהרו-ערבי ו-4. סודני. מפגש זה מתאפשר הודות למגוון הגדול של תנאי אקלים, מסלע וקרקע. חלקו של אזור פיטוגיאוגרפי בארץ שגבולותיה פוליטיים מכונה "חבל פיטוגיאוגרפי". על פי תחום גידולו כל צמח יכול להיות שייך לאזור אחד או ליותר. נכנה בשם "כורוטיפ" (טיפוס התפוצה) את האזור או האזורים אליהם הצמח שייך. כך למשל יותר מ-50% ממיני הצמחים שמצויים בחבל הים-תיכוני של הארץ הם בעלי תפוצה ים-תיכונית והכורוטיפ שלהם הוא M. בחבל המסומן באיור 4 באותיות (M(M-IT חלק ניכר מהצמחים שייך לכורוטיפ M ו הכורוטיפ השני במעלה מבחינה כמותית הוא הדו-אזורי ים-תיכוני – אירנו-טורני.

1.2.3.1. אנליזה פיטוגיאוגרפית מחודשת

מפת החבלים הפיטוגיאוגרפיים של מ. זהרי (בספרו גיאובוטניקה ובחלק הראשון של פלורה פלשתינה) הייתה פשוטה; הוצגו בה ארבעת החבלים שנמנו למעלה. עם מיפוי חברות הצמחים של הר הנגב (דנין 1970) התברר שיש אי התאמות רבות בין מיקומה הגיאוגרפי של חברת צמחים נחקרת במפה של זהרי לבין תוצאות האנליזה הפיטוגיאוגרפית של רשימת הצמחים בחברה. הכורוטיפים נקבעו על פי הרשום בפלורה פלשתינה. כך למשל לחברות של לענת המדבר (צמח אירנו-טורני טיפוסי) היה ספקטרום פיטוגיאוגרפי בשלטון של הכורוטיפ הסהרו ערבי, בזכותם של המינים הנלווים לצמח השולט.

בעקבות הסתירה החלטתי להעמיק בחקירה וערכתי אנליזה פיטוגיאוגרפית לכל משבצות הרישום בהן מספר מיני הצמחים עלה על 40 מינים למשבצת של 5X5 קמ"ר. חיברתי משבצות שכנות בעלות ספקטרום פיטוגיאוגרפי דומה ובחנתי הצדקה סטטיסטית לחיבור זה. יעץ לי בעניין זה ידידי ד"ר דן סימברלוף. הוא שהה בארץ והראה במהלך הקורס שנתן כיצד חוקרים רבים וטובים נקטו בשיטות מוטעות מבחינה סטטיסטית. עצותיו סייעו להפחתת ביקורת סטטיסטית וכך התקבלה עבור ישראל וסיני המפה שבאיור 1.2.13 בה יש שבעה חבלים פיטוגיאוגרפיים שכל אחד מאופיין על ידי דיאגרמת "עוגה" המראה את תרומתם היחסית של הכורוטיפים העיקריים:

  1. ים-תיכוני (M)
  2. ים-תיכוני (ים-תיכוני – אירנו טורני) (M(M-IT)
  3. אירנו-טורני (IT) שהוא למעשה (IT (SA, M
  4. סהרו-ערבי (אירנו-טורני) (SA(IT
  5. סהרו-ערבי (סודני) (SA(S
  6. סהרו-ערבי (ים-תיכוני) (SA(M
  7. סודני (סהרו-ערבי) (S (SA

במפה פיטוגיאוגרפית שאינה מפורטת אפשר לראות בארץ שני חלקים – הים תיכוני והסהרו-ערבי שהגבול ביניהם עובר לאורך הקו המפותל במידה קטנה שבגבולו הדרומי של החבל (M(M-IT.

איור 1.2.13: מפה פיטוגיאוגרפית של ישראל וסיני

1.2.3.2. אנליזה של הארץ על פי גלילות גיאוגרפיות

במהלך ההכנה של אטלס התפוצה של צמחיית ארץ ישראל (Danin,2004) הוכן איור 1.2.14 בו נערכה אנליזה פיטוגיאוגרפית של רשימת הצמחים של כל אחת מ-31 הגלילות הגיאוגרפיות של ארץ ישראל. חלוקה זאת של הארץ התקבלה במהלך עשרות שנים בהן חוקרי צמחיית ארץ ישראל פעלו. חלוקת מערבה של ירדן לארבע גלילותיה (הגלעד, עמון, מואב ואדום) הוצעה על-ידי החוקר ג. סמית שחילק כך את השטח (Smith, 1936). חלוקת השטח של מדינת ישראל לגלילות נעשתה על פי מפת הארץ המוצגת בפלורה פלשתינה עם תיקונים קלים שנבעו ממחקרי. מחקרים אלה הכפילו את המידע הגיאוגרפי הכלול בארבעת חלקי פלורה פלשתינה.

במהלך השתתפותי בכנס פיטוגיאוגרפי בסנט פטרסבורג ראיתי על המפות הכלליות את יחסי השטח הנחקר באסיה לשטחה המזערי של ארץ ישראל. מתוך חוסר האפשרות לסמן במפה גבולות של 31 גלילות בשטח המזערי שאפתי להקטין את מספר הגלילות הגיאוגרפיות ולצמצמן על יסוד משתנים צמחיים. נערכה אנליזה פיטוגיאוגרפית של 31 רשימות הצמחים של ארץ ישראל (איור 1.2.14) כפי שהן מצויות במפות המשבצות של 5X 5 ק"מ. יש דמיון רב בספקטרום הפיטוגיאוגרפי שמתקבל מהיחסים הכמותיים בין ארבעת הכורוטיפים העיקריים (M,M-IT,IT,SA) בחלקים ניכרים של המפה. על כן נסיתי לחלק את ישראל לחמש גלילות המתאפיינות על-ידי דמיון בספקטרום הפיטוגיאוגרפי שלהן. הגלילות הן:

  1. בתות וחורשים ים-תיכוניים,
  2. בתות הספר,
  3. ערבות בני-שיח
  4. 4. מדבריות
  5. 5. צומח הררי ים-תיכוני בחרמון (איור 1.2.15).

מפות אלה שולבו באתר שלי בגן הבוטני ואחר כך גם באתר הנוכחי. בגלל קשיים בקומוניקציה עם המתכנתים ממשיכות המפות שנותרו ב"אמצע הדרך" להטעות את ציבור המשתמשים. אני מקווה שבעתיד נצליח לתקן מרכיב חשוב זה.

איור 1.2.14: אנליזה פיטוגיאוגרפיות של גלילות ארץ ישראל

איור 1.2.15: חלוקת ישראל לגלילות גיאוגרפיות על פי קריטריונים צמחיים המובאים באיור 1.2.14

1.2.3.3. חתך מהרי יהודה למואב

איור 1.2.16: חתך בצפון מדבר יהודה (מתוך דנין ועמיתיו [1975]) ומעליו עמודות של אנליזה פיטוגיאוגרפית של מקטעי החתך

החתך במדבר יהודה (איור 1.2.16) מציג שלושה משתנים: טיפוסי המסלע ומעליהם קודים של חברות הצמחים שמופו במסגרת הדוקטורט שלי. מפתחות למסלע ולחברות הצמחים מצויים בדוקטורט ובמאמר המדעי שנכתב בעקבותיו (1975,.Danin et al). העמודות הצבעוניות מייצגות את השתנות הספקטרום הפיטוגיאוגרפי. הן מהוות מזכרת עבורי מהרצאה שהכנתי ונתתי בחוף המזרחי של ים-המלח. ביזמת ספי הנגבי וחבריו העברנו בירדן השתלמות למורי דרך שמוצאם היה ישראלי, ירדני ופלשתיני וקיווינו לקדם צעדי שלום באזורנו. הכנתי את האיורים 1.2.16 ו-1.2.17 להרצאה על הפיטוגיאוגרפיה של חלק זה של המזרח התיכון. העמודה המערבית ביותר כוללת את הר הצופים ומראה את הכורוטיפ הים-תיכוני – M כבעל התדירות הגבוהה ביותר; בחשיבות אחריו בא הכורוטיפ M-IT. ערכו של הכורוטיפ SA מזערי במערב. במורד מדבר יהודה מזרחה יורדת בהדרגה חשיבותו של הכורוטיפ M ואילו M-IT ו-IT נותרים קבועים פחות או יותר. הכורוטיפ המשלים את ה-M ממערב מזרחה הוא הסהרו-ערבי (SA).

תמונת מראה, פחות או יותר, נראית במעלה מבקעת ים-המלח לרמה הירדנית ליד הר נבו (איור 1.2.17). אלא שכאן חשיבותו של הכורוטיפ ה-M-IT רבה יותר והכורוטיפ הים-תיכוני אינו מגיע לעוצמתו כבעמודות שממערב לבקעת ים המלח. תופעה פיטוגיאוגרפית מרשימה באופן חזותי שאינה באה לידי ביטוי בסיכום הכמותי של היחסים בין ארבעת הכורוטיפים שמוצגים בעמודות החתך היא הופעת עצים ושיחים סודניים.

איור 1.2.17: חתך פיטוגיאוגרפי בצפון מדבר יהודה ומים המלח למדבא בירדן

אלה מצויים בערוצים במזרחו של מדבר יהודה, בערוצים ובקרבת מעיינות בבקעת ים המלח. הבולטים שבהם הם שיזף מצוי, שיטה סלילנית, שיטת הסוכך, תמר מצוי ומורינגה רותמית. נוף זה מכונה במפות "צומח דמוי סוואנה עם בני-שיח מדבריים". העצים הללו שולטים בארצות מוצאם על פני שטחים ניכרים בסוואנות האפריקניות ומקבלים בארץ את כמויות המים הדרושות להם בערוצים וליד המעיינות. מלוויהם בסוואנה האפריקנית הם דגניים רב-שנתיים שתפוצתם סודנית; בעמק הערבה ובבקעת ים המלח מלווי העצים הם בני-שיח מדבריים ממוצא סהרו-ערבי.

רשימת ספרות העזר מצורפת לגרסה האנגלית של פרק זה.