צומח החולות

פורסם: 9 במאי 2010, כ"ה באייר תש"ע | עודכן: 11/05/14

1.3.13 צומח החולות

דיונות של חול נודד או שדות חול מצויים בישראל לאורך מישור החוף של הים התיכון, במערב הנגב שם החולות הם המשך של חולות צפון סיני, מספר עמקים בצפון מזרח הנגב ובערבה (איורים 1.3.109-1.3.111). בכל אחד מאלה יש אקלים שונה, מירקם החול שונה ועל כן הצומח שונה ותהליכי ההתפתחות שונים. חלק ניכר מחברות הצמחים בחולות נסקרו כבר בעבר ((Danin et al., 1964, Danin 1988a, 1995, 1996a, 1996b. במישור ימין נמצא (דנין 1964; איור 1.2.6) כי במקומות בהם עומק החול עולה על 5 מ' הצמח השולט הוא שבטוט מצויץ, במקומות בהם עומק החול הפריך 1 עד 5 מ' שלט יפרוק המדבר ובמקומות בהם אבן החול חשופה לא גדלים בני-שיח ומצויים בהם בעיקר צמחים חד-שנתיים של שושנת-יריחו ומקור-חסידה מלבין. כאשר התשתית הנחשפת היא קונגלומרט עתיר אבני צור שולט בגבעות הבודדות זוגן השיח המלווה בצמחי חולות מדבר.

איור 1.3.109: דיונות של חול צעיר ליד רפיח שהוסע על-ידי זרמים בים-התיכון מצפון מצרים, חדר בהתייבשו והוסע ברוח מזרחה. השווה ליחידות 3 & 4 באיור 1.3.111.

איור 1.3.110: חול צעיר, מונע ברוח ומכסה שדה-חול קדום המכוסה בצומח צפוף. צפון מזרח סיני, מס' 6 באיור 1.3.111.

איור 1.3.111: תמונת לווין של דרום מישור החוף: 1. חולות דרוכים ורעויים של צפון מזרח סיני 2. חולות חלוצה מצופים קרום ביולוגי כהה. ללא רעייה וללא דריכה 3. תמרים לחוף הים-התיכון 4. חוליות של חול צעיר בחוף ליד רפיח 5. פרדסים נטועים בדרום חבל עזה 6. שטח שגודר בשנות השבעים ונמנעה בו כריתה, דריכה ורעייה.

חולות הערבה נוצרו מבלייה של אבני חול נוביות באדום (איור 1.3.112). מפלס מי התהום הגבוה יחסית בערבה מאפשר התפתחות מוצלחת של שיחים גבוהים של עציון (פרקרק) פרסי במקומות בהם החול עמוק במידה מספקת (איור 1.3.113). שטחים רבים בהם העציון* מפותח הפכו לשטחי חקלאות אינטנסיבית בערבה הישראלית. כך התפתח מצב בו שטחים גדולים בשלטון עציון פרסי מצויים בירדן בערבה ובמדבר הדרום מזרחי. בסיני מצויים שטחי *עציון גדולים במזרח- וליד ואדי אל חאג' במערב סיני.

איור 1.3.112: אבן חול קדומה בסביבת ואדי רם, אדום, ירדן ומישור החול שנוצר מבליית הסלעים.

איור 1.3.113: אבן חול קדומה בדרום סיני והחול שנוצר מבלייתה והצטבר בעמקים.

תנועת החול במקומות רבים גדולה אך במרבית השטחים החול מיוצב. בני השיח והשיחים הנפוצים בחולות הים-תיכוניים הם לענה חד-זרעית ורותם המדבר (איורים 1.3.115-1.3.116). בחולות המדבריים השולטים הם חמד השיח ומלחית מסורגת. בערוצי הואדיות החוצים את חולות המדבר בשיחים הנפוצים הם עציון פרסי, רותם המדבר ושבטוט מצויץ. בנוסף לאחרונים מצויים עצים אקראיים של אשל הפרקים המכוסים לעתים קרובות על-ידי חול שעצרו ויוצרים תלוליות ענק שגובהן עשוי להגיע ל- 5 מ'.

איור 1.3.114: חול שמקורו מבליית אבני חול קדומות בירדן, הצטבר בערבה ומאוכלס בעציון (פרקרק) פרסי.

איור 1.3.115: לענה חד-זרעית מייצבת חול צעיר ליד קיסריה.

איור 1.3.116: שדה-חול ליד קיסריה מאוכלס לענה חד-זרעית ורותם המדבר ומתכסה בחול צעיר שמכסה אותו ומאוכלס בלענה חד-זרעית וארכובית ארץ-ישראלית.

הרים מבודדים תלולי צוקים בולטים מתוך מישורים או עמקים רחבי ידיים, ממולאים בחול יציב מאפיינים את אזור ואדי רם בדרום ירדן. מצויים שם שטחים נרחבים של שדות חול בשלטון חמד השיח, יפרוק המדבר (איור 1.3.112) עם כתמים קטנים של עציון פרסי במקומות בהם החול עמוק ובר-תנועה. נופים דומים קיימים ברמת אבן החול בדרום סיני (איור 1.3.113).

במקומות בודדים מצויה לענת עבר-הירדן הדומה ללענה חד-זרעית ונבדלת בכך שלאחרונה עלים מפוצלים וקרחים בעוד קודמתה בעלת עלים פשוטים מלבינים מרצף השערות ההדוקות לעלה. דורות רבים של בוטנאים בירדן ובסעודיה כינו בטעות את הלענת עבר-הירדן בשם לענה חד-זרעית. הרי אבן החול הנובית באזור ואדי רם מאכלסים הרבה רליקטים ים-תיכוניים ומינים אנדמיים נדירים. צומח רב עניין מצוי בקו המגע בין סלעי אבן החול הנובית לבין הסלעים המגמתיים מן הפריקמבריום (Barsotti & Cavalli 1989).