מבוא

פורסם: 29 בנובמבר 2009, י"ב בכסלו תש"ע | עודכן: 11/05/14

1.1.1 מבוא

מחקריהם של ישראלים בודדים קידמו את הבנת הצומח של המזרח התיכון כולו. בשנות ה-1940-1920 פתח פרופ' אלכסנדר איג את עידן השימוש בפיטוסוציולוגיה כמדע רשמי כפי שהתפתח בדרום אירופה, בעיקר בערים ציריך ומונפלייה. לימים כינו את קבוצת המחקר הזאת "האסכולה הדרום-אירופית" או ה"אסכולה של ציריך – מונפלייה" ואת הגרסה הירושלמית כ"אסכולה ירושלמית". איג נפטר ב-1939 וחלק ניכר מעבודתו הפיטוסוציולוגית פורסם בשמו על-ידי מ. זהרי (ב-1946) אשר פיתח נדבכים נוספים במהלך תקופת מחקריו והנציח אותם בספרים שכתב. לימים התברר שלשם הכללת תוצאות המחקרים שנעשו בארץ במערכת המידע הפיטוסוציולוגי העולמי, יש לפרסם את חברות הצמחים הנחקרות בשיטות המקובלות על-ידי קבוצת החוקרים. "קיצורי דרך" שעשינו במהלך פרסום עבודת הדוקטור שלי על חברות הצמחים של הנגב ומדבר יהודה (1975*) תבעו פרסום חוזר שהודפס ב-1999.

איור 1.1.1: נוף טיפוסי של מחשופי אבן-חול נובית קשה מדרום לפטרה, אדום, ירדן. ציירה אינגריד קונה.

ישראל מהווה אזור מעבר מהחורשים והיערות הים-תיכוניים בצפון הארץ, דרך בתות ושטחים של צומח עשבוני המצויים בחלקים המזרחיים של הארץ, אל ערבות בני-שיח בהר הנגב ומדבריות שחונים עם צומח ערוצי בדרום הנגב. צומח טרופי דמוי-סוואנה מפותח בחלקים החמים של הארץ. חלק מהנופים הללו זכה למחקרים פיטוסוציולוגיים מפורטים, אך עקב מצוקות העתים נסגרו המעבדות שעסקו בתחום זה. מחקרים "חלקיים" שנעשים על-ידי גופים כמו "הקרן הקיימת לישראל", "רשות שמורות הטבע" ו"החברה להגנת הטבע" אינם מקובלים על גופי המחקר הבינלאומיים כמתארים את הצומח בדרך של ה"אסכולות" שנזכרו למעלה. על כן ננסה בסעיף הנוכחי של צמחיית ישראל ברשת להביא מפות צומח בקני-מידה שונים ותמונות של חברות הצמחים ונשתדל לדון בייחודן של החברות שתוארו. נביא כאן את עקרונות "האסכולה הירושלמית" ונתעד את המידע ככל יכולתנו. ברור שחלק ניכר מהמידע יהווה מצבה למה שהיה כאן פעם. הקצב בו אוצרות הטבע הופכים לערכי נדל"ן בארצנו הקטנטונת מהיר הרבה יותר מהקצב של הכשרת מומחים לפיטוסוציולוגיה של הארץ ושל המחקרים בכיוון זה.

הצומח של הארצות השכנות לנו נשמר בתודעתי כאזור המצוי מעבר לאופק היות ולא יכולתי להגיע לשם באופן סדיר. שיתופי בצוות המחקר של האוניברסיטה בסיני בשנים 1972-1967 ומחקרי בתחום עבודת הדוקטור שלי על צומח המדבריות של ישראל הובילו אותי לסכם את המידע בספרים בשפה האנגלית (Danin 1983; Danin & Orshan 1999). הסכם השלום בין ישראל וירדן פתח לנו את האופק בכיוון מזרח. שיתוף המחקר עם החברה המלכותית הירדנית לשימור הטבע, אי אלו סיורים עם "רוכבי הגמלים" משחרות, ועזרתם הרבה של מדריכי "פטרה מון" – הביאו אותי למקומות עליהם לא חלמתי בחלומות הבוטניים הטובים ביותר. הביקורים במקלט הבוטני הענק של אדום בדרום מערב ירדן – במחשופי אבן החול הקשה, (איור 1.1.1), הביאו אותי לסכם כשלושים שנות מחקר בבית גידול מיוחד זה אשר ניתן למוצאו בכל מדבריות העולם (Danin 1999). אני רואה את הסבר המצב בו רליקטים מזופיליים מצויים במדבר כאחד מהאתגרים הגדולים העומדים בפני בוטנאי. למשל, כיצד הגיעו עצי אלה ועצי ערער למדבר וכיצד הם מתקיימים שם כיום.

כאשר אני נשאל על מקומות מומלצים לטיול בירדן, אני מוצא עצמי "מזהיר" את המבקר המיועד : "אל תעיז להגיע לירדן מבלי שהייה בת יום ולילה בשמורת הטבע של דנא". יש לי עוד אי-אלו אתרים בוטניים מומלצים בישראל, ירדן וסיני ואני שואף בספר הנוכחי להביא מעין מורה דרך בוטני עבור המבקר המתעניין בארצות אלה.

1.1.2 הקדמה

תושבי הארץ מתבוננים בה והמעורים בטבע הארץ חיים את התופעות השונות כבר אלפי שנים. כאשר הנביא ישעיהו מביא נבואה בפסוק בן שש מלים, הוא מתאר תהליכים של חילופי חברות צמחים המחזקים את עוצמתה של נבואתו בקהל שומעיו להם רקע פיטוסוציולוגי בסיסי שאינו דורש הסברים. כך באמרו: "ועלתה ארמנותיה סירים קימוש וחוח במבצריה" הוא מתכוון להרבה יותר. הארמונות יהרסו, קירותיהם ישחקו עד לאדמה ממנה נבנו, יתאכלסו בצומח אשפתות שישלוט בנוף במשך שנים רבות, הקרקע תישטף במהלך השנים וסירה קוצנית (סירים) תאכלס את השטח (איורים 1.1.2-1.1.4). גם אז לא ינוח השטח שהיה פעם ארמון ומבצר – הקרקע תחרש ולא גידולים חקלאיים יגדלו בה אלא עשבים רעים עמם נמנים קימוש וחוח. מדובר כאן בתהליך בן עשרות או מאות שנים של עזובה.

איור 1.1.2: סירה קוצנית זוחלת וכובשת שטח של צומח עשבוני.

איור 1.1.3: קו המפגש בין סירה קוצנית לחד-שנתיים. צמיחת ענפי הסירה לשטח המאוכלס בחד-שנתיים מדכאת את העשבוניים. החד-שנתיים מייבשים הקרקע ומונעים התבססות נבטי סירה ביניהם.

איור 1.1.4: השולט בחד-שנתיים כאן הוא שעורת התבור.

לאחר תקופה ארוכה בה טבע הארץ הוזנח על-ידי תושביה או המבקרים בה, נערכו מחקרים במאות השנים האחרונות. אין בכוונתי להביא כאן סקירה היסטורית מלאה של המחקרים שנערכו בארץ. יש הדגשה מסוימת על מחקרים שנערכו כעבודות גמר ועבודות דוקטור של תלמידי האוניברסיטה העברית. המעוניין במידע מפורט מופנה אל עבודתה הביבליוגרפית של גב' יודקס שהייתה הספרנית של המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים במשך אי-אלו עשרות שנים (Yudkiss, 1987).