צמחי "סינדרלה" (הפורחים בלילה)

פורסם: יוני 2007, סיון תשס"ז | עודכן: 11/05/14

הפרחים נפתחים עם רדת החשיכה

צלבית ארוכת-שיבולת

צלבית עשבונית

לעתים נדירות ראיתי את עלי הכותרת של צמחי הצלבית למיניה השונים. באמצע אפריל, עת עברתי על מדרון מתון בבתות הספר שליד להב, ראיתי בין צמחי החורף הקמלים שני מיני צלבית. הפעם אנסה איתם דרך חדשה, כך החלטתי, ושמרתי כל אחד מהמינים בשקית פלסטיק קטנה עם נייר רווי מים עד לביתי. הצמחים התאוששו מהר – כל אחד בצנצנת הפרטית שלו. בבוא הלילה החלה ההפתעה לה צפיתי. הכותרות שהיו חבויות הדוקות בין החפים הירוקים, דחקו אותם ופרשו את אונות הכותרת לתפארת. משתף הפעולה הראשון במעלה היה צלבית ארוכת-שיבולת. אמנם גידי פיזנטי הקדים ושלח לאתר תמונות יפהפיות של הצלבית פורחת בתל אביטל, אבל למען סיפורה של סינדרלה נרחיב מעט על צמחי להב. בפלורה ובמגדיר לצמחי הארץ מתארת נ. פינברון את הכותרת כאונות קצרות שאורכן כרוחבן, ובראשן זיף שאורכו עולה פי כמה על אורך האונה עצמה.

כותרת הפרחים של צלבית עשבונית קטנה מזו של קודמתה, ואורך

התכונה המבדילה ממינים אחרים - החפה החיצוני כפוף-קשתני

צלבית קרומית

צלבית רחבת-עלים

הזיף קטן מאורך האונה בראשה הוא יוצא. ההצלחה עם הפריחה עודדה אותי ואספתי אי אלו פרטים של צלבית עם שורשיהם מסדקי סלעים בהר הרוח שליד מעלה החמישה. גם הם "חיכו" עד לבוא הלילה ואז יצאו לאור המנורה פרחים קטנים שיחס האונה והזיף בהם דומים לאלה של צלבית עשבונית. העלים הראשונים שבבסיס הגבעול רחבים במין זה מעלי הגבעול, וקל היה לזהות שזאת צלבית רחבת-עלים. צילומי בעזרת מנורת שולחן כשלו כולם, והחלטתי לחכות לקרני השמש הראשונות.
צמחי שלושת המינים של צלבית לא ששו להראות לי את כותרתם בבוקר היום שלמחרת, והרגשתי שהסיפור הזה חוזר על סיפור אהוב עלי מימי הילדות (זקני ירושלים עוד זוכרים…). התקשטה סינדרלה במיטב הבגדים, ובסיועה המסתורי של הפייה הלכה לנשף. היא הצליחה מעל למשוער (כנראה כמו צמחי הצלבית אצל חרקי הלילה), רבים נמשכו אל יופייה, וייתכן שגם היה לה בושם קסום, אחרת איך אפשר להסביר שפרחי צלבית מפיצים ניחוח עדין ומיוחד? ואז הגיעה השעה המיועדת והיה צריך להחזיר את הדלעת (מרכבה) לאפסנאות, וכך גם כותרות הצלבית מתקפלות ונעלמות מהעין. בסיור לנגב עצרתי בחולות נחל סכר, 15 ק"מ דרומית לבאר שבע, ושם חיכתה לי צלבית קרומית, הנבדלת מקודמותיה בכך שהחפה החיצון כפוף ובעל מופע קשתני. כאן אין צורך להתבונן בכותרת של הפרחים, מופע השיבולת עם החפים דמויי הקשת מייחד מין זה.
דומני ששיתוף הקוראים באירוע זה יסייע לנו להשיג את תמונת צלבית עבר-הירדן אשר אולי תתגלה על ידי אחד "המנסים" את האמצעי הפשוט שנזכר כאן יחד עם המגדיר לצמחי ארץ ישראל.
סיבה נוספת להקדשת הגליון הנוכחי לסיפור "סינדרלה" היא ההתנצלות על איכות ירודה של תמונות הפרחים של צלבית עשבונית וצלבית רחבת-עלים.

גלניה שעירה

צמחים נוספים שאני משלים התבוננות בהם בפרטיות בביתי שייכים לסוג צורית. להבחנה בין המינים החד-שנתיים שבסוג, הכרחי לבדוק את צורת הצופנים החבויים בין בסיסי האבקנים. (אינני מקבל לאתר תמונות של צורית שאיני בטוח שצורת הצופנים נבדקה כראוי). מה עושים אם מגיעים לאתר מרוחק ובו שפע פרטי צורית שעדיין אינם מסגירים את מראה הצופנים?! צמחי הצורית אוגרים בחורף את מי הקרקע המועטים בתוך עליהם הבשרניים. העלה מגן על המים מפני התייבשות ישירה טוב יותר מאשר הקרקע. ומה עם בדיקת צופנים של צמחים שטרם נפתחו פרחיהם? אוספים אותם לעציץ קטן בבית, ואף ללא השקייה הם פורחים "על חשבון" המים שבעלים ואפשר לבדוק כל שצריך ואף לצלם תקריבים.
בדרך לגליל העליון עצרתי בצומת גלילות מערב, ובסדקי אחת המדרכות הנטושות מתחת לגשר החדש, המשחרר את הנוסעים מפקקי הענק של העבר, מצאתי צמח חדש לארץ. הצמח הוא גלניה שעירה, בן דרום אפריקה ושייך לחיעדיים. התבוננות בעלי העטיף הפתוחים מלמעלה מראה פרח "לבן-כותרת" כמו בחייעד ספרדי. התבוננות בהם מצדם התחתון מראה שלמעשה מדובר בגביע ירוק. העלה של גלניה נותן מישוש רטוב אך קשה לגלות מה גורם לכך.

אהל הגבישים

בדיקת הצמח המיובש במיקרוסקופ מראה לנו ששכבה של תאים אוגרי מים שהיו בפני העלה, התייבשו והותירו אחריהם מעין חלת-דבש מיקרוסקופית. אפשר להתבונן בפני העלים והגבעולים של אהל הגבישים להם תאים גדולים ושקופים בפני השטח. לא הייתי יכול להביא בפניכם את סיפורו של הצמח אלמלא סייע לי בהגדרתו ד"ר תומס ראוס מהגן הבוטני בברלין שעמל קשות לראות מה נכתב בפלורות שונות מספרד, דרום אפריקה ואוסטרליה.