סיור להר הנגב באפריל 2007 - שנה גשומה

פורסם: מאי 2007, אייר תשס"ז | עודכן: 10/05/14

ביקור אצל קרובים-רחוקים

בעיסוקי עם צמחי הארץ אני מקורב לרבים מהם. בנסיעה להר הנגב ב-10 וב-11 באפריל הרגשתי שבנסיעה למרחק רב, בממדי הארץ, פגשתי "קרובים" רבים. על כמה מהצמחים המיוחדים "שלי" אני רוצה לדון כאן. לשון-שור נגבית הוא הצמח האנדמי (ייחודי לישראל) הנדיר ביותר מבין האנדמיים. כל אוכלוסייתו בעולם מונה עשרות בודדות של פרטים, ואלה מצויים על 2-1 דונם בדרום-מערב מישור ימין. מאז שגיליתי אותו כחדש למדע ב-1994, אני חרד לו בשל הימצאותו בסכנת הכחדה. הוא צמוד לדרך עפר המובילה למחנה צבאי, והרחבת הדרך במטר אחד בלבד, תחסל כ-5 גושים של צמח נדיר זה. אני חושש שבין האנשים המועטים המכירים צמח זה לא נמנים הרבה שומרי-טבע. היו שמועות שעומדים לפגוע בדרום מישור ימין, ובביקורי הקצר ראיתי כלי רכב "מסוכנים" לטבע העובדים בסביבה. אל תגידו אחר כך "לא ידענו" – כבר עכשיו אפשר לדעת בקלות.

לשון-שור נגבית

קחוון מצוי

הדרך לאורך מישור הרוחות מרופדת במרבדי צמחים חד-שנתיים וביניהם שמות רבים נדירים כמו בן-ציצית טחבני, עפרון מרוחק, עפרון מפשק. קחוון מצוי "לקח אחריות" על שטחים נרחבים לאורך נחל ניצנה והחליף השנה מרבדים של שעורת התבור שהיו במקום בעבר. שני ים-תיכוניים אלה נושאים את זכרן של תקופות לחות בהן חדרו להר הנגב גם צמחי חלמונית גדולה, סירה קוצנית, נרקיס מצוי ופרסיון גדול. אבל "זיכרון" זה דבר אחד, ומרבדי קחוון כמו אלה של הגולן הם אמירה הרבה יותר משכנעת של טבע הארץ. הפניתי חברים לראות את היופי הזה וחשדו בי שהסתרתי מהם את מאות פרחי כחלית ההרים לכל אורך הדרך.

אבל כחלית אינה מהנדירים שבהר הנגב, ושאיפתי לפגוש שוב בצללית סיני ליד בורות לוץ התמלאה גם היא. 1983 הייתה שנה גשומה כמו השנה, ובתי-גידול שחונים כמו שלוחות לס החסרות צמחים בשנים רגילות, נצבעו בירוק בהיר. כאן הופיעו פרטים בודדים של צללית סיני שכותרת פרחיהם קצרה ועליהם קטנים. צילמתי אז את זרעיהם במיקרוסקופ אלקטרוני סורק (SEM) והשוויתי לקרובתה צללית נאה. התברר לי אז כי הללו ראויים להפרדה ברמת המין. חוקר שלא ראה את מיני הצללית בשדה הוריד ללא הצדקה את צללית סיני לרמת שם-נרדף (סינונים). שילוב התצפית בשדה עם המעבדה איפשר לי להגיע למסקנה הנכונה (לדעתי) ולפירסומה בספרות הבינלאומית הראויה. מאז, הפך הצמח צללית סיני לקרוב שלי המצוי רחוק מביתי.

צללית סיני

הרדופנין הציצית

בימים אלה של יום העצמאות יש להרדופנין הציצית, הפורח בשפע בסביבת בורות לוץ, משמעות רבה. בדווים בצפון הנגב לימדוני שאפשר לאכול את שורשי הצמח,את עליו ואת תפרחותיו הצעירות. בימי מלחמת השחרור, כירושלמי צעיר, לקחו צמחי חלמית קטנת-פרחים ושומר פשוט חלק חשוב בתפריט שלנו. כאשר למדתי על יתרונות ההרדופנין הצטערתי על שלא ידעתי על כך בילדותי, בימי המצור; או אז היינו יכולים לגוון בסלט מתקתק ובשורשים שלאחר קלייתם באש הם מזכירים תפוחי-אדמה קלויים.
למען השלמת החסר בילדותי, נהגתי ללקט עלי הרדופנין ממורדות גבעת-רם אל עבר בית הכרם, ולשלבם בסלט ביתי. לא האמנתי שאדבר על כך ש"פעם היה עמק ציון" ובו צמחים. אבל ירושלים מתפתחת, והצמחים נותרים בזכרונות של הפנסיונרים.

תודה למרים וובר וליהודה פלג על תרגום הגיליון לאנגלית.